כבר בקריאת הכותרת של המאמר נהייתי סקפטית. המחשבות על הארגון שבו אני עובדת, גדול ומאוד מוכוון היררכיה, מעמדות ואגו, לא הצליחו לייצר תמונה בה אפשר לנקז את כל אלה לטובת "ניהול מלמטה".
לדעתי, אין דבר כזה ארגון בלי ניהול יש רק את השאלה האם יש את הטייטל מנהל בארגון.
הרעיון בבסיסו גאוני. כשאני התלוננתי בצעירותי בבית שרק אני מכניסה כלים למדיח (ועוד הרבה תלונות J ) - אמא שלי אמרה לי שזו בעיה שלי- אם אני אשאיר ואקום הוא יתמלא, אף אחת מאחיותי לא מיהרה לעשות את מה שאני ממילא עשיתי.
לדעתי, המקרה המתואר במאמר הוא בדיוק מילוי הואקום שאני כל כך התקשיתי להשאיר. בארגון יש מנהלים, הם צמחו מתוך הואקום. כל מה שה"מעגל" האסטרטגי עשה היה ליצור קבוצות, קבוצות שיוכלו באמת להתגבש. המנהיגים, או המנהלים בפועל אם תרצו, הם אלה שצצו לבד. מונו מכוח היכולת והתפקוד שלהם מבלי להיות מוגדרים מלמעלה, בלי סמכות אבל עם כוח. בו נודה, חלומו של כל מגייס בכ"א.
זו הסיבה העיקרית לדעתי שבגללה המודל יכול לעבוד. עושה רושם שהתפקוד בארגון מושתת על המון מחויבות, כבוד הדדי והערכה. נוצרת סינרגיה שמאפשרת שיתוף פעולה מיטבי כדי באמת לאפשר תוצר אפקטיבי ויעיל.
הבסיס הזה הוא שמאפשר את הפחתת הפיקוח, הגעה עצמאית, עלות נסיעות, העדר נהלים וכדומה.
כל אלה לכאורה ישימים בעיני, אבל גאונות לחוד ומציאות לחוד. אני מתקשה מאוד לראות ארגון שמצליח לבסס מערכת תגמולים עצמאית בימינו, בוודאי לא בתרבות ההיי טק בארץ. יותר מזה, אני חושבת שצעד כזה יכול ליצור המון תסכול ואף להפר איזונים שלכאורה נוצרו כתוצאה מהיווצרות הואקום. משכורות אמנם אינן גלויות אבל הן גם ממש לא סוד.
כמו כן, אני מוצאת שבתרבות העסקים התחרותית כיום, הצבת יעדים מלמטה היא בלתי אפשרית, ועמידה באלה שיוצבו מלמעלה לדעתי מחייבת תמריצים. תגמולים הם הכרחיים, חלק מהארגונים מתרגמים אותם לכסף אחרים לתנאים סוציאלים, ואחרים לסטאטוס, קידום ומעמד. סביר להניח שכל מי שלומד איתנו בקורס רוצה את שלושתם בסופו של יום. או במקרה הטוב, להיות המנהל, סליחה - היועץ, של ארגון מצליח כמו זה המתואר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה