תגובה על המאמר: Managing Without Managers

אחד הדברים שהכי הסכמתי איתם בעודי קוראית את המאמר Managing Without Managers

הוא התובנה אליה הגיע מחבר המאמר, ריקרדו סמלר, כי בני האדם לא נועדו לעבוד בקבוצות גדולות.

הזדהתי מאוד עם האימרה הזאת כיון שאני עצמי הצלחתי לחוות זאת על בשרי מספר פעמים ובמסגרות שונות. לראשונה נתקלתי בזה במהלך לימודי התואר הראשון כאשר נתבקשנו ליצור קבוצות של חמישה אנשים במסגרת "פרויקט גמר". אומנם, קבוצה של חמישה אנשים אינה נחשבת לקבוצה גדולה, אך לדעתי, עבור מטלה בסדר גודל של הפרויקט שהייתה לנו, הייתה מספיקה קבוצה של שלושה. ואומנם, בסופו של דבר זאת אכן הייתה כמות האנשים שעבדה בצורה רצינית על הפרוייקט.

מסגרת נוספת בה נתקלתי בבעייתיות של קבוצות גדולות היא בעבודה. אני עובדת במשרת סטודנט בחברה גדולה ( 15,000 עובדים) . המבנה הארגוני של החברה מכיל כמות גדולה של רמות ניהול וטווח התפקידים של כל עובד הינו מצומצם. מבנה ארגוני זה גורם להרבה בעיות שהוזכרו במאמר: הרבה מאוד עובדים נאלצים "לבזבז" זמן רב על ישיבות ודיונים שכל מטרתם היא לעדכן את היחידות השונות במתרחש. בנוסף, היות וכל עובד מבצע טווח צר של מטלות, לרוב קשה מאוד ואף כמעט בלתי אפשרי לראות את התמונה הכוללת. ולכן, לא נוצרת אצל העובדים ההרגשה כי עבודתם תורמת לקידום החברה, דבר שאינו מדרבן את העובדים לעבוד בצורה מסורה יותר היות ועבודתם בקבוצה גדולה אינה משקפת בצורה ישירה את תרומתם לחברה. ולא פעם גורמת להם להרגיש כי הם "עוד בורג אחד במערכת הענקית".עוד בעייה שמוזכרת במאמר ומתבטאת בחברה בה אני עובדת היא בעיית התקשורת הנוצרת בקבוצות גדולות, דבר שמאט ומסרבל מאוד את תהליכי העבודה .

לכן, לדעתי, אם המבנה הארגוני של החברה בה אני עובדת היה משתנה למבנה שמציע המחבר ריקרדו סמלר: ירידה דרסטית במספר דרגי ניהול ועבודה בקבוצות קטנות ,המשפרות את התקשורת בין היחידות השונות ומגבירות את תחושת התרומה של כל עובד לחברה, התפוקה הייתה גדלה בצורה משמעותית ובמקביל העובדים היו מרוצים יותר.