המאמר מדבר על חברת SEMCO, שיש לה 3 ערכים:
דמוקרטיה (מעורבות עובד)-העובדים יכולים להחליט מתי הם באים, איזה מפעל לקנות, איך לקשט את המפעל,מה ללבוש.
שיתוף ברווח- מחלקים 23 אחוז מהרווחים ל3 עובדים, ויחד מחליטים מה לעשות עם הכסף, בדרך כלל מחלקים אותו שווה בשווה בין כל העובדים.
ושיתוף מידע-העובדים יודעים את כל הנתונים הפיננסים של החברה, ואפילו כמה כל עובד מרוויח. מסבירים להם איך לקרוא את הדוחות.
מצד אחד מאוד אהבתי את הגישה של SEMCO כי כרגע אני עובדת במפעל, שבו עובדי הייצור עובדים כל כך קשה, ומקבלים משכורת מאוד קטנה ביחס למאמץ שלהם, ועפ"י המאמר גם עובדים פשוטים יכולים לקבל הרבה כסף,אפילו יותר מהמנהלים שלהם, מנקה יכול לקבל כמו שותף.
בנוסף לא כל העובדים משתדלים לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר אצלי במפעל. יש עובדים שמזלזלים בעבודתם ולמשל מדביקים את מדבקת המוצר עקום. לו מפעלי היה עובד לפי שיטת המאמר והעובדים היו מתחלקים ברווח זה היה נותן מוטיבציה מעולה לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר כי כך כולם מרוויחים.
במאמר על ZAPPOS היה רשום שאם אנשים מרגישים חלק ממשהו גדול הם יהיו מאושרים לטווח ארוך ובמאמר זה נותנים לעובדים להחליט איזה מפעל כדאי לחברה לקנות, איך יקשטו את המפעל, מה דעתם על "המנהלים" שלהם,וכך האנשים מרגישים שהם אכן חלק משהו גדול, ואם הם יהיו מאושרים המוטיבציה שלהם תגדל,ושוב הם יעשו את עבודתם על הצד הטוב ביותר.
במאמר מותר לעובדים לבוא מתי שהם רוצים למפעל, וברגע שקראתי את זה עלו בי כמה חששות, האם בכל מפעל הגישה של SEMCO יכולה לעבוד? האם יש ביכולתם של עובדי הייצור להחליט החלטות טובות? האם זה לא יוצר לחץ על כתפי העובד?האם העובדים לא ינצלו את הגישה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה