עם כל הכבוד לקוטג': כך תצילו את החסכונות שלכם
הגופים בענף הגמל והפנסיה מנצלים את הבורות של הציבור ואת התחרות הדלה - ומגלחים במשך השנים חלק ניכר מהחסכונות של העמיתים כדי לשלם משכורות עצומות למנהליהם ■ צמצום דמי הניהול שאתם משלמים על החיסכון יכול להניב לכם מאות אלפי שקלים ויותר בעת הפרישה ■ מדריך מעשי לחוסכים
המשך
7 תגובות:
קראתי את הכתבה הזו וגם שמעתי הרצאה בנושא הזה ואני רוצה להגיד שאני לא מסכים לכל מה שכתבו בכתבה.
כמובן שמבחינת התוכן זה דיי ברור, תחסוך חצי אחוז, חסכת המון כסף, זה חשבון פשוט.
העניין כאן הוא שבדרך כלל לעובדים יש כוח מיקוח מאוד נמוך, חברות חותמות על הסכמים עם חברות ביטוח וכשעובד מגיע למקום עבודה וחותם על הסכם עבודה, התנאים של הפנסיה מוכתבים לו ובכלל לא נתונים למשא ומתן.
כמובן שדברים כמו איחוד של קרנות שונות הם חשובים ויש לקחת אותם בחשבון והם אכן חוסכים מאות אלפי שקלים.
אני קורא לא מעט כתבות בתחום ואני חייב להודות שאני חוטא ולא עושה שום דבר בנידון. יש בי מחסום פסיכולוגי שלא יודע ולא מעוניין לדעת שום דבר שקשור לכספים שלי שמנוהלים בקרנות הפנסיה. אולי זה נובע מחשיבה תמימה שסומכת על כך שמקום העבודה שומר על האינטרסים שלי ועושה כל שביכולתו לקבל מינימום דמי ניהול ומקסימום פרמיה.
אבל לא עוד...אני מתכוון לרדת לעומקם של דברים ולהבין בדיוק מה חברת הביטוח עושה עם הכסף שלי
מדי פעם, כשאני מרגיש לחץ כלכלי עקב ריבוי הוצאות או צמצום בהכנסות אני מחליט "לתפוס את עצמי בידיים" ולהתחיל להתייעל בהתנהלות שלי. לא עוד להשאיר אור באמבטיה, מחזיר את בקבוקי הבירה ומקבל את הפיקדון וגם מפחית עם הקפה ההפוך בקפטרייה ועובר לנס קפה. כל הצעדים האלה הם אמנם חיוביים אך הם זניחים. אנשים עושים אותם כי הם הכי זמינים להם והכי קלים להבנה ולתפעול. באותו זמן ממש, אינרסנטים בחסות החוק ממשיכים לשלוח את ידיהם לכיסי האזרחים ולשלוף מהם סכומים עצומים. הגופים הללו מנצלים את הטבע האנושי הפשוט הזה ואף פועלים לשמרו. אם כאמור, אנשים יחסכו איפה שהדברים ברורים וקלים לביצוע, כל מה שהגופים הללו צריכים לעשות זה לדאוג שהדברים יהיו לא ברורים וקשים לביצוע. הנה מספר דרכים: להפציץ במונחים כלכליים אנשים שלא מבינים בכך כלום (אינפלציה, ריבית, משק, גרעון בוווו!!!), לחייב שכל ביצוע שינוי יצריך פקס (ולהתקשר כמובן לוודא שהגיע), לא לספק מידע עדכני ומפורט באינטרנט (הנתונים מעודכנים בקופות גמל בין פעם בחודש לבין פעם ברבעון מתוך כביכול קידוש הטווח הרחוק) ועוד ועוד..
פרקטיקות אלה עובדות על ציבור שמפוחד ממושגים כלכליים ושבמרדף אחר הזנב של עצמו בקיום היומיומי אינו מוצא את החשק, האנרגייה ואת הזמן ללמוד עולם מושגים ו גם להתמודד מול מכונות פקס ופקידים. מי שאמור לשמור עליו, הרגולטור, מעדיף לישון בעמידה ולקבל משרה באחד מבתי ההשקעות האלה לכשיסיים את הקדנציה שלו.במדינת ישראל גונבים את האזרח מכל כיוון בצורה חסרת בושה, סוגייה זו שמופיעה בכתבה, מציגה את אחד הנקודות המבזות ביותר שישנן(ועוד לא דיברתי בכלל על הביצועים העלובים...).
It is indeed amazing that we all so blind and usually we’re choosing the easy fights and not the right ones. If we’ll take the ‘cottage cheese war’ that we had this summer and play with the numbers a little bit it’ll be easy to demonstrate this point. In my family for example we’re four people and we buy around two cottage cheese units per week. This is around 25 units per person per year. So if for example cottage price will go down by one NIS (around 20%) each person in my family will save 2 NIS per month or 25 NIS per year. On the other hand a salary of around 20,000 NIS with pension allocations of around 18% (~43k NIS/year) is paying 2,3,5% commissions. Each 1% is equal to around 4,300 NIS annually. So to conclude one needs around 170 cottage-like wars (or products) in order to compare it to something which is by far more significant to all.
אני רוצה לציין שהכתבה מאוד מעניינת ובהחלט מאוד חשוב לנו, בתור אנשים צעירים המתחילים את הקריירה להבין וליישם את הנאמר בכתבה.
לדאבוני הרב, אין לי שמץ של מושג בנושאים הללו אך דבר אחד חשוב הבנתי מן הכתבה: חשוב מאוד לעשות סדר! אני בתור סטודנטית, עבדתי בעבודות רבות וכבר החלפתי קרוב לארבעה מקומות עבודה בהם עבדתי שנים רבות. כיום, אני עובדת במקום עבודה קבוע במשך שנתיים ואין לי מושג מה קורה עם כספי הפנסיה שלי. זה מאוד מעציב אותי, שאין לי מושג מה קורה עם הכסף שלי ושככל הנראה מנצלים את בורותי בעניין ולוקחים לי מהחסכונות ומהכסף שאין לי על מנת לשלם משכורות למנהלים, ולכן החלטתי לקחת על עצמי לעשות סדר בעקבות קריאת הכתבה וממחר אני מתכוונת להתחיל לנהל את כספי הפנסיה שלי בעצמי.
דבר נוסף שמאוד מכעיס ומעצבן אותי הוא שאימי שהיתה אחות בבית חולים במשך שנים רבות, לפני כחמש שנים פרשה לגמלאות בעקבות מחלת הסכרת ומחלת דלקת פרקים והיא מקבלת פנסיה כל כך עלובה שלא מספיקה לה לכלום! זה כל כך מזעזע שאדם עמל ועובד כל כך הרבה שנים, משרת בצבא(לפחות רובנו), משלם מיסים, ביטוח לאומי ובסופו של דבר לא מקבל כבוד ועזרה מהמדינה שחי בה ועמל רבות למענה.
תודה רבה על הכתבה המעניינת, בהחלט איישם את הכתוב בה:-)
The author of the article is right when he mentions a somewhat dismissive attitude to pension savings. Such an attitude can be attributed to two main causes. The first one is that those savings are programmed for a very long term and people tend to “forget” the things that have no immediate effect. High management fees are almost always unnoticed or ignored because their effect will be felt only after many years and the cottage prices much more significant right now. The second reason for the lack of attention to the pension programs is that most of the customers have little understanding in this area and don’t keep track of their programs. This is also the reason why some programs are lost or forgotten, as the author mentions.
I absolutely agree with the author when he mentioned that the pension funds take advantage of customers’ lack of attention and charge high fees. As it was written in “Good companies and customers that hate them”, it’s too easy for the companies to gain profits and too hard to be honest and fair.
Some suggestions to improve the situation. There must be a legislation that obliges pension funds to locate their lost customers. Another suggestion is some kind of governmental web site that will concentrate pension programs for each person. It must be an employer responsibility to feed the site with.
In one point I cannot agree completely with the author – regarding the compensation of the pension fund managers. Those are highly professional persons with much responsibility and I believe that their high compensation is justified in most of the cases.
הוסף רשומת תגובה