בשל היותי ציניקן דגול, כשסיימתי לקרוא בעניין רב את המאמר "Managing Without Managers" הייתה בי ספקנות גדולה.
המאמר עוסק בחברה שהייתה על סף קריסה כלכלית בתחילת שנות השמונים אשר שינתה את שיטת הניהול המסורתית והנורמטיבית שהונהגה בה עד אז ,על ידי אביו של מחבר המאמר, בשיטת ניהול חדשנית ושונה שיטת "הדמוקרטיה במקום העבודה".
שיטת "הדמוקרטיה במקום העבודה" מבוססת על שלושה ערכים בסיסיים: דמוקרטיה, חלוקת רווחים ושקיפות מידע.
שילוב של שלושת הערכים הללו מקנה בפועל כוח אדיר לעובדי חברה, כוח שבפועל עולה על כוחם של נשיא החברה ומנהליה הבחירים. העובדים אחראיים להחלטות הרות גורל לעתידו של המפעל, לדוגמא, בחירת מבנה חלופי למפעל בעקבות הרחבתו, ניהול שעות העבודה של פסי הייצור, כיצד יחולקו רווחי החברה בין העובדים וכדומה.
לאחר קריאת המאמר ניסיתי להוכיח לעצמי כי רעיון כזה לא ישרוד במרוצת השנים, או ששיטה שהביאה להצלחה מסחררת בשנות השמונים לא תצליח עכשיו, יותר מעשרים שנה אחרי בתקופה מתוקשרת בהרבה, תחרותית יותר ומרובת מפלוגת והצלחות כלכליות שהתרחשו בין רגע.
להפתעתי גיליתי כי החברה שהחלה בשינוי שיטת הניהול שלה ב-1982 עם רווח של 4 מיליון דולר וסיכמה את שנת 1988 עם 37 מיליון דולר רווח (המאמר נכתב ב-1989) המשיכה להתפתח ובשנת 2003 רווחיה הגיעו לכ-212 מיליון דולר. כמו כן, ניתן ללמוד על פי אתר החברה כי בשנת 2009 החברה עדיין ממשיכה להתרחב, להתפתח ולהתבסס גם במדינות נוספות.
טוב, אז אולי שיטת "ניהול ללא מנהל" או "דמוקרטיה במקום העבודה" עובדת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה