Managing Without Managers
הדבר שהכי מצא חן בעיניי בתוכן של המאמר זה כשהכותב דיבר על זה שהם לא רק מעסיקים אנשים בוגרים אלא הם גם מתייחסים אליהם כמו בוגרים אחראיים. וזה מתבטא בכמה דברים:
1) כל עובד קובע לעצמו מתי להגיע ומתי לעזוב את העבודה, מבלי להעניש אותם על איחורים. וזה באמת מהמם ומפליא לשמוע שיש חברה בגודל כזה (מבחינת כמות עובדים) שמיישמת את הכלל הזה וזה באמת עובד בלי בלגנים. לפי מה שנאמר במאמר שלהפך הכלל הזה דווקא גרם לעובדים להיות יותר ויותר מחוייבים וכל יעד שהם הציבו לעצמם הם בפועל הגיעו אליו.
2) לכל העובדים יש גישה למידע והדוחות הפיננסיים של החברה, ושום דבר לא מוסתר. אפילו הם מחלקים לכל העובדים דוחות כספיים ומלמדים אותם איך לקרוא ולהבין את הדוחות האלה. וזה דבר מאוד מרשים ומעלה את המודעות של העובדים לגבי משמעות ההספק שלהם בעבודה ועל ההשפעה שלהם על צמיחת החברה.
3) הרוב המוחלט משתתף בקבלת החלטות במפעל- ובמאמר ניתנה דוגמא לבחירת מפעל חדש שהצבעת העובדים שיצאו לסיור בין כל האופציות היא זאת שקבעה את המיקום למרות שזה היה מנוגד למה שרצו היועצים ( שנמצאים במעגל הכי קטן במבנה הארגוני). בנוסף הוזכר כי עובד יכול להתקדם למעמד ראש מחלקה לפי הצבעת העובדים באותה מחלקה.
4) בנושא של השכר- העובדים אומרים כמה הם חושבים שמגיע לקבל. אם הם מבקשים פחות ממה שמגיע להם באמת אז עם הזמן הם ילמדו לבקש יותר. ואם הם מבקשים יותר ממה שמגיע להם בפועל הם עדיין יקבלו אותו אך אם זה מתמשך הם קוראים להם לשיחה ומסבירים להם שהביצועים שלהם לא באמת מצדיקים את הסכומים שהם מבקשים.
ז"א אהבתי את השיטה החופשית שנשמעת כדבר מופרע ליישם אך היא עדיין עבדה בצורה מאוד יעילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה