באחרונה ערך אייל דורון ניסוי אישי קטן, אך משמעותי, כשיצא עם בנו בן החמש וחצי למרכז המסחרי הקרוב לביתו. הילד ביקש ללכת לבד לקנות סופגניות בקצה השני של המרכז, מה שלא הצריך אפילו מעבר כביש. דורון נתן לו את הכסף ושלח אותו לחנות.
אייל דורון
"חלפו פחות מעשר דקות עד שהוא חזר, אך אני כבר הייתי על סף התקף לב", הוא מספר. "הייתי צריך להחזיק את עצמי כדי לא לרדוף אחריו". הילד חזר מאושר מהמשימה, ודורון מצא את עצמו חושב על הדרך שבה אנו מגוננים על ילדינו. "תהיתי אם כאשר אנחנו לוקחים על עצמנו את תפקיד ההורים האחראיים במידה כה רבה - אנחנו עושים להם טובה או בעצם נזק?", הוא שואל.
2 תגובות:
אני רוצה להתייחס לקשר שבין הצלחה לאושר. במאמר מציין הכותב כי מצליחנים נוטים לדייק יותר ולזהות במה הם טובים ועל כן חייהם מדוייקים יותר והם (המצליחנים) מרוצים יותר.
הרי ברור לכל שאושר הוא דבר יחסי. אנו גוזרים את האושר שלנו מתוך השוואה לסביבה שלנו. על כן, אדם שמרגיש שכימיה היא הצד החזק ביותר שלו, ירגיש מאושר יותר בחברה שבה הוא הכימאי היחיד, מאשר בחברה שבה יש כימאים רבים והוא לא מבין המצטיינים. כפי שציין פרופ' דן אריאלי בספרו "לא רציונאלי ולא במקרה", אנו נעדיף לקבל שכר של 85 אלף דולר בשנה בחברה שבה אנו בעלי השכר הגבוה ביותר, מאשר שכר של 90 אלף בחברה שבה רוב האנשים מרוויחים יותר מאיתנו.
אני מאמין שאדם מצליחן הוא אדם הקורן מאושר. אדם הקורן מאושר יהיה בדר"כ אדם כזה שיזהה את התחומים שבהם הוא יכול להיות טוב יותר מהסביבה שאליה הוא משווה ולא בהכרח יזהה את התכונה הטובה ביותר שלו וידבוק בה, גם אם התכונה הזו לא תבטיח לו יתרון יחסי בסביבתו הקרובה.
הקשר בין נתינת עצמאות לילדים להצלחה שלהם בבגרותם נבדק והוכח באלפי הזדמנויות כך למשל סקר שנערך בין 100 מצליחים עולמיים גילה כי מגיל צעיר ניתנה להם אחריות ועצמאות רבה כמובן במסגרת גילם: לבחור לעצמם את מערכת הלבוש בבוקר, לקחת חלק במטלות הבית ולהיות אחראים על הצלחתם בלימודים.
תומס סטנלי, חוקר אמריקאי, עשה מחקר על מיליונריות אמריקאיות שעשו את כספן בעצמן. 98% מהנשים המצליחות הללו חונכו לעצמאות כבר מגיל 0. ציפו מהן שישרדו, נתנו להן משימות, זרקו אותן למין וציפו שהן ישחו. ילדים שלא חונכו לעצמאות בפעם הראשונה שעומד בפניהן מכשול הם לא יודעים איך להתגבר עליו ובעצם הורות מגוננת מידי מונעת בכך הצלחה.
הוסף רשומת תגובה