המאמר מדבר על תמריצים ואיך תמריצים משפיעים על הסביבה העסקית שלנו.
תמריצים הם דבר יום יומי שכל אחד מאתנו נתקבל בו עוד מילדות. כולנו ידענו כבר בבית הספר היסודי ש"אם לא נכין שיעורים, המורה תתעצבן" או אם לא נאכל את כל האוכל, אמא תכעס. אלו תמריצים שליליים, ובמאמר ישנה ביקורת על תמריצים מסוג זה.
לטענת מחבר המאמר, ככל שהתמריץ יהיה שלילי יותר, כך נמצא דרך לעקוף אותו: לא הכנו שיעורים, נעתיק אותם והמורה לא תגלה. הממשלה תעלה את מס ההכנסה? נעביר את המחייה שלנו לחו"ל (דוגמת ביורן בורג), ינסרו את הקרן של הקרנף? נהרוג את הקרנפים בלי הקרניים כי כך יהיה קל יותר לעקוב אחרי אלו עם הקרניים ועוד ועוד.
המאמר מעודד אותנו למצוא תמריצים חיוביים, הן מבחינה פיננסית והן מבחינה סביבתית. מכיוון שהאדם הוא יצור שקשה לחזות את מעשיו, התמריץ צריך להיות חיובי או לפחות מתחכם. תמריץ מתחכם כדוגמת דילמת האסיר בסופו של דבר תטיב עם האסיר (25 שנים בכלא במקום מאסר עולם) או תטיב עם הלקוח (אם לא קיבלנו קבלה אז נקבל ארוחה חינם).
הבעיה מתחילה כאשר הפתרון הוא סביבתי ואין תחליפים ראויים. לדוגמא, המס על הדלק. המאמר טוען כי מס גבוה על הדלק יגרור הכנסות גדולות למדינה אך באותה עת יקטין גם כמות פליטות גזי החממה. הטענה היא שאנשים ייסעו פחות, יקנו פחות מכוניות וייסעו יותר בתחבורה הציבורית. אך האם זהו המצב? אם ניקח את ישראל כדוגמא – המיסוי על מכוניות חדשות ודלק הוא מהגבוהים בעולם. אך הדבר לא תרם להקטנת נסיעת המכוניות. התחבורה הציבורית בישראל היא מהגרועות בעולם המערבי, הרכבת שלנו מנוהלת בצורה מעוררת רחמים – כאשר לוח זמנים הוא בגדר המלצה. לכן אין לאזרח הישראלי באמת אלטרנטיבה והוא נשאר עם המכונית הפרטית, הדלק היקר וזיהום האוויר. לכן, הדבר אפשרי רק בהינתן אלטרנטיבות אמינות ופיזיביליות.
מצד שני, התמריץ של ממשלת ישראל הוא להשאיר את המצב כמו שהוא כי ההכנסות ממיסוי דלק גבוה מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה