המאמר מציג גישה שלא הכרתי בעבר ונותנת דוגמא מוצלחת ליישומה. דעתי בנוגע למודל המוצג חלוקה וזאת כיוון שלטעמי ישנם פערים שהמודל לא נותן מענה עליהם. בתום קריאת המאמר תהיתי מה קורה במידה ונלקחה החלטה שגויה שתוצאתה היתה שלילית עבור החברה, למי מופנית האצבע המאשימה ? מי לוקח אחריות על קבלת ההחלטות ? מי משלם את המחיר ?
מנגד, קשה שלא להתרשם מהתוצאות המצויינות שהמודל הניב. אחת הסיבות שיכלתי מאוד להתחבר למוטיבציה של מפתחי המודל העסקי היא ניסיון העבר שלי בארגון מסויים. הארגון היה מחולק לשתי חטיבות במשך שנים, בשלב מסויים החברה נרכשה ואני הועסקתי על התפר של איחוד החטיבות לחברה אחת. המשימה שלי היתה לנהל סבב ראיונות עם כל עובדי החברה - החל מהפועלים ועד המנהלים במטרה להסדיר תהליכים ולשמור את הידע הפנים ארגוני. המציאות שמנהלי החברה ראו היתה שונה לחלוטין מהמציאות האירגונית הקיימת. נהלי העבודה לא היו קשורים בכלל למה שנעשה בפועל.
זאת היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לתופעה הזאת. הכלים שמציע כותב המאמר להתמודדות עם הפערים הנ"ל נראים לי הגיוניים מאוד באור הפערים שהתגלו לי באותה חברה. אני מניחה שזוהי "אליה וקוץ בה...", השיטה לא מתאימה לכל ארגון ויש לעשות ניתוח יותר מעמיק על מנת להתאים אותה לארגון שלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה