אחד הדברים העיקריים שהמאמר הזכיר לי, הוא נושא שדיברנו עליו לא מעט בכיתה- "חברות טובות ואסטרטגיות עיסקיות". במאמר מדברים (בין היתר) על הבעייתיות שבשיטות שונות לתגמול מנהלים בכירים. לצורך הדוגמא, מתארים את הבעיה במתן אופציות למנהל בכיר- הגישה התמימה והראשונית היא לומר שמתן אופציות מניעה את המנהל לדאוג לטובת החברה, שכן עבודה איכותית של המנהל תביא לעליית ערך המנייה והמנהל ייהנה מכך בזכות האופציות. עם זאת, בהגיעו של אותו מנהל למועד הקרוב לפרישה מהחברה, ובהיותו אדם רציונאלי הדואג לאינטרסים האישיים שלו, באפשרותו לקדם מהלכים שיעלו את ערך מניית החברה בטווח הקצר (למשל חלוקת דיבידנדים גבוהים) ויפגעו בה לטווח הארוך (לא נשאר כסף להשקיע בחברה עצמה). דוגמא נוספת, קרובה יותר לעולמינו, הינה האסטרטגיות העיסקיות של חברות גדולות במשק הישראלי (למשל חברות הסלולר). אסטרטגיות שרחוקות מלהיות "win-win-win", אבל מראות שבטווח הקצר החברות מרוויחות יפה, וכך גם המנהלים. עם זאת, ברור שמצב כזה לא ימשך בטווח הארוך (כפי שקרה למשל בשוק הסלולר בארה"ב). לצערי לא מוצג "פתרון" לבעיה זו, ועדיין לא ברור איך ליצור תמריצים "בטוחים", אשר מניעים לבצע עבודה איכותית, ולדאוג לאינטרסים של החברה לטווח קצר ולטווח ארוך גם יחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה