המאמר נוגע בנקודה שהרבה אנשים לעיתים מסרבים להכיר בה והיא שבני אדם יעשו כל שביכולתם להטיב עם עצמם כמה שיותר. כפועל יוצא מזה, אנשים לא יעשו דבר שאין בו מידה קלה של תגמול עבורם (בין אם זה תגמול כספי או רגשי). דבר זה נכון משחר ההיסטוריה ובכל התרבויות (כשם שבמאמר מתואר שהשבטים שחיים בסמוך לקרנפים אינם מגנים עליהם כל עוד הם אינם רואים מכך רווח עבורם).
אך ישנן מספר בעיות עם תמריצים. ראשית – ישנו קושי בלמצוא את התמריץ הנכון עבור האדם. לא תמיד הדבר שאנו רואים בו כטובתו של האדם כך הוא באמת והרבה פעמים הדבר אף יגרום לתוצאה הפוכה.
בעיה נוספת היא שתמריצים עלולים לגרום לתוצאות שונות בטווח הארוך והקצר. כאשר נותנים תמריץ לבעלי מניות להגדיל רווחים, זה לרוב מגיע יד ביד עם הגדלת הסיכונים – דבר שלטווח הארוך עלול לפגוע בחברה.
לבסוף, אחת הבעיות הרווחות (בעיקר בארץ) היא שחברות מסתכלות תמריצים בצורה הפוכה – במקום לתגמל עובדים טובים, הם מענישים עובדים לא טובים. החברות אינן מבינות שבמקום לגרום לעובדים לשאוף לעזור ולקדם את עצמם ובכך גם את החברה, הם גורמים למרמור ופחד בקרב העובדים ומנתקים כל קשר רגשי בין העובד לחברה. הרבה פעמים ההימנעות מתגמולים נובעת מרצון לחסוך בהוצאות. דבר שמנהלים רבים מפספסים, הוא שתגמול או תמריץ לא חייב לבוא בצורה כספית, לפעמים כל מה שנדרש זו מילה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה