המאמר מהווה חלק מספר ומציג מגוון רחב של דוגמאות העוסקות בקשר בין תמריץ (incentive) לבין ביצועים. המאמר מתחיל עם דוגמא של האפשרות להוריד את הקרן של הקרנף על מנת לנטרל את התמריץ לצוד אותם. לטעמי הדוגמה קצת מחמיצה את המטרה מכיוון שהפתרון הזה לא הצליח, עדין הדוגמה הזו והאחרות גורמות לחשיבה על הקשר בין תמריץ לביצועים. ההקשר המוכר ביותר ואולי החזק ביותר, שמוצג בקצרה במאמר זה חברות קומינסטיות. אפשר לדבר על הקיבוצים אצלנו ועל ברה"מ. לדעתי, הקיבוץ עבד בדור הראשון, כאשר ה"תמריץ" היה פנימי, לאחר מכן, נוצר מצב בו אין צורך להתאמץ ועדין אפשר לקבל אותה תמורה ועל כן, הרוב לא התאמץ והקיבוץ כשל. ההסתכלות הזו מביאה לחשיבה הקפטיליסטית הקלאסית המוצגת במאמר: תחרות על הישרדות עם תמורה מתאימה למנצחים. המאמר מציג חלק מן הכשלים בתרבות הזו: העניים מצד אחד והמנהלים רודפי הבצע בוול-סטריט, אך הוא לא עומד על כך שהשיטה הקפטליסטית בה הוא דוגל מביא לתוצאה הזו באופן ישיר.
התמה במאמר שאליה התחברתי מופיעה בשורה האחרונה של המאמר: במילים שלי: "אם פועלים בתיאום עם התמריצים, אזי זה יהיה כמו לחתור במורד הזרם". המשפט הזה מתחבר לי עם כתבים טאואיסטים, כמו "הדרך" של לאו טצה. לאו טצה מדבר על הדרך הטבעית של דברים להתרחש והדרך שלו היא לנוע באותה דרך טבעית. קל הרבה יותר לגלף בעץ כאשר אתה מבין את הדרך בה הוא בנוי וקל הרבה יותר להניע אדם או ארגון כאשר אתה מבין את סט התמריצים והנטיות שלו. בנוגע לנטיות, כותבים רבים בתחום המו"מ ובתחום העסקי מדברים על "טכניקות ג'ודו" של הפעלת הכוח של יריב גדול כנגדו. מכיוון שרוב הכתובים הללו לא מבינים בג'ודו או בפיזיקה, הם גם לא מבינים שבג'ודו, אתה מפעיל את המומנט (אינרציה) של היריב כנגדו. הכוח כלל לא רלוונטי במרבית המקרים. באותו אופן על מנת לתמרץ אדם או ארגון אתה צריך להבין את הנטייה הטבעית שלו.
אם נעסוק לדוגמא בכל אותם כותבים של וויקפדיה. מה התמריץ שלהם? אין להם תמריץ כלכלי. יותר מכך, אם תציע להם תמריץ כלכלי קטן, הם כנראה יעשו פחות ולא יותר. השורש להבנה הוא בהבנת הנטייה הטבעית שלהם ובהתאמת התמריץ לאותה נטייה.
ואם התמריץ יתאים לטבע של האדם / ארגון אז אכן ההצלחה תבוא בקלות כמו חתירה במורד הזרם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה