התנועה לאיכות השלטון: הטייקונים נמצאים עכשיו בבונקר - זה הזמן לשינוי

"רשויות השלטון לא מתפקדות כשהן עומדות מול שליטי ההון; יש להפריד לא רק בין אחזקות ריאליות ופיננסיות, אלא גם בין אחזקות בתקשורת ואחזקות נוספות"

 "הטייקונים שולטים בעם דרך כספו של העם" - כך פתח היום עו"ד אלעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון את הרצאתו בנושא הסכנה בריכוזיות המשק. את הסכנה שבכך, אומר שרגא, הבין שופט בית המשפט העליון בארה"ב לואיס ברנדייס כבר לפני מאה שנה. העם בישראל הבין את זה רק לאחרונה. "הטייקונים נמצאים עכשיו בבונקר. הם חטפו הרבה מכות בזמן האחרון והם לא חזקים כפי שהיו לפני ארבעה חודשים. זה הזמן לשינוי".

בתחילת דבריו הביא שרגא נתונים משוק ההון הישראלי אשר שימשו בסיס לטענותיו. סך נכסי הציבור בשוק ההון הוא 2.5 טריליון שקל, או 1.25 מיליון שקל בממוצע לבית אב. 600 מיליארד שקל נמצאים באג"ח מדינה, ו-1.9 טריליון שקל נותרו פנויים להשקעות. מתוך כך 1.1 טריליון שקל נמצא בידי מה ששרגא מכנה "שליטי ההון".

"מדובר על 10 או 15 משפחות, תמיד אותן משפחות, שבאמצעות ההון הזה, שהוא כסף של הציבור, משיגים שליטה אפקטיבית על כל מה שקורה במדינה. באמצעות הכסף שלנו, שליטי ההון מנטרלים את יכולתם של רשויות השלטון לשלוט. רשויות השלטון לא מתפקדות כשהן עומדות מול שליטי ההון".

הסכנה המרכזית שנובעת מריכוז ההון בידי שליטי ההון היא, לדברי שרגא, הפגיעה ביכולת המשילות של המדינה. שליטי ההון מצליחים, לדבריו, לסרס ולתמרן את כל רשויות השלטון הקלאסיות (רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת), ויותר מכך - הם שולטים גם בתקשורת, במגזר השלישי וברשות המבקרת. "העננה שהשליטה המוחלטת הזו מייצרת מהווה סכנה אמיתית לדמוקרטיה".

שרגא התייחס בדבריו ליכולת של שליטי ההון להשפיע על דעת הקהל דרך אמצעי התקשורת. "כל אחד משליטי האנרגיה מחובר לכלי תקשורת זה או אחר שמייצר את הנראות שלו בציבור. בדרך כלל מדובר על אחזקות מפסידות. באמצעות השליטה על הרשות התקשורתית הם מצליחים לייצר לעצמם תדמית נקייה, הן בכלי התקשורת שבבעלותם והן בכלי התקשורת האחרים", אומר שרגא.

"אילן בן דב מלין על כך שמכסחים אותו בתקשורת על זה שהוא הולך לעשות תספורת ל טאו ", מספר שרגא. "הוא מצהיר בפומבי שהוא מצטער על כך שלא שמע לעצתו של הרב רנטגן ולא קנה כלי תקשורת. ההנחה היא שאם הוא היה קונה כלי תקשורת, הביקורת נגדו בעניין הזה היתה מרוככת".

לכן, מציע שרגא, לייצר הפרדה לא רק בין אחזקות ריאליות ופיננסיות, אלא גם בין אחזקות בתקשורת ופעילות עסקית. "אם אתה רוצה להיות איל תקשורת, תהיה איל תקשורת. אל תהיה בנקאי ואל תהיה קבלן. אתה לא יכול להיות גם וגם וגם", אומר שרגא.

לטייקונים שליטה אפקטיבית גם במגזר השלישי. "הם תורמים כסף כדי לנקות את שמם וגם קובעים מדיניות חברתית. באקדמיה קוראים לזה היום 'נפקדות הריבון'. זה בלט במיוחד במלחמת לבנון השלישית - מי שהחליט מה יקרה עם תושבי הצפון היו גיידמק, סלקום ו פרטנר . האפשרות שלהם לקחת את הכסף שלנו ולחלק אותו למגזר השלישי יוצר שליטה אפקטיבית בפעילותו".

היכולת הזו, מספר שרגא, מאפשרת לשליטי ההון להשתיק את הביקורת שיכולה להיות למגזר השלישי על פעילותם. כמי שפועל במגזר הזה, שרגא חווה זאת לאחרונה על בשרו. "התנועה לאיכות השלטון נענשת על העובדה שחלק מהדברים שאנחנו מדברים עליהם מכוונים נגד שליטי ההון. מיליון וחצי שקל נעלמו לנו מהתקציב בגלל זה".

למרות הנזקים של הריכוזיות במשק ושל קיומן של חברות הפירמידה, לא כולם מעוניינים בקידום התחרות. "יש אוליגופול בתחום התקשורת. אבל פרטנר צריכה להחזיר את החובות של אילן בן דב לבנקים, סלקום צריכה להחזיר את החובות של נוחי דנקנר. אותו דבר פלאפון עם בזק . אם המונופול ייפגע, ותהיה ירידה בהכנסות שלו, אז הלוואות הענק שלקחו הבעלים של אותן חברות יהיו בסכנה. לכן, הבנקים לא נותנים אשראי למתחרים נוספים בשוק הסלולר. ככה זה עובד".

הפתרונות שמציע שרגא מגוונים. כך למשל הוא מציע להגביל מהותית את פעילות הלוביסטים בכנסת. בנוסף, הוא סבור שנדרשות תקופות צינון ארוכות מאוד ל-200 איש שמחזיקים בתפקידי מפתח ברשות הציבורית. "כדי שלא יהיו לנו מעשי ניר גלעד", אומר שרגא. בנוסף, סבור שרגא, צריך לעבור למודל של דירקטורים חיצוניים מקצועיים שימונו על ידי המדינה. "אם החברה הישראלית יכולה להכשיר 150 טייסים כל שנה, היא גם יכולה לייצר 100 דירקטורים מקצועיים כל שנה. הם אלה שייצגו את הציבור בדירקטוריונים ולא ימונו על ידי בעלי השליטה". 

לכתבה ב"דה מרקר"